נציגי חברת הביטוח שכנעו את המבוטח למלא הצהרות בריאות שקריות 

איתן ארליך נפטר בגיל 46 באורח פתאומי.

ארליך הותיר אחריו אלמנה ושלושה יתומים.

בעודו בחיים, דאג ארליך להבטיח את פרנסת משפחתו במקרה מותו ורכש פוליסות לביטוח חיים בחברות הביטוח ציון, כלל ואררט בסכום של כתשעה מיליון ש"ח.

אולם לאחר מותו של ארליך, סירבו ציון, כלל ואררט לשלם לאלמנה וליתומים את תגמולי הביטוח.

שלוש המבטחות גילו, כי במספר הזדמנויות, בטרם עשיית הביטוחים, סבל המנוח מכאבים בחזהו ופנה לקבלת טיפול רפואי. מידע זה לא הופיע בטופסי הצהרות הבריאות, עליהן הוחתם המנוח על ידי רופאי וסוכני הביטוח של המבטחות.

בתגובה, הגישה משפחת המנוח לבית המשפט קלטות אודיו ווידאו, המתעדות מפגשי תשאול בין רופאים מטעם המבטחות, לבין בני אדם שהתבקשו להתקבל לביטוח אצלן.

באחד ממפגשי התשאול, בדק רופא חברת הביטוח, ד"ר שלמה שולוביץ (אותו רופא שראיין גם את ארליך בשעתו), נכה הסובל ממחלת פוליו.

רופא חברת הביטוח רשם בטופס הצהרת הבריאות כי חולה הפוליו הוא "בעל מבנה גוף אתלטי" שקצב ליבו היה 88 פעימות לדקה לאחר שביצע עשר כפיפות ברכיים.

בקלטת אחרת נראה מועמד לביטוח מדווח לרופא חברת הביטוח מיוזמתו כי בעבר אושפז עקב כאבים ולחצים בחזהו.

הרופא הרגיע את המועמד והשיב כי מיחושים אלה אינם רלבנטיים לביטוח.

בסופו של דבר, רשם הרופא בטופס הצהרת-הבריאות כי המועמד השיב בשלילה על שאלה בקשר לכאבים בחזהו.

ציון, כלל ואררט נאלצו להודות כי הקלטות מעוררות חשדות ביחס להתנהגות הרופאים והסוכנים שלהן. אולם בירור החשדות צריך להיעשות, לדעתן, בדרך המקובלת.

חברות הביטוח רטנו על כך שמשפחת המנוח לא קבלה על התנהגות הרופאים והסוכנים שלה כבר בכתב התביעה המקורי.

הרופאים והסוכנים הממלאים את הצהרות-הבריאות מטעם חברות הביטוח הם קבלנים עצמאיים, הסבירו החברות. אם הפרו אלה את חובתם המקצועית, עליהם לשפות את חברות הביטוח.

לכן אילו ידעו על טענות אלה מבעוד מועד, היו חברות הביטוח תובעות, במסגרת הודעות צד שלישי, את אותם רופאים וסוכנים.

על בסיס נימוקים מרתקים אלה, ביקשו חברות הביטוח להסיר את הקלטות משולחן בית המשפט.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לשולחנה של השופטת דליה דורנר בבית המשפט העליון.

אם אומנם נהגו רופאי וסוכני חברות הביטוח במפגשי התשאול עם המנוח באופן הנצפה בקלטות, קבעה השופטת דורנר, אך מובן הוא כי יש לדבר השפעה ישירה על תוקף טענות ההגנה של חברות הביטוח כי המנוח העלים מהן מידע.

לא זו אף זו: המנוח אינו יכול להעיד אודות מפגשי תשאול אלה. הקלטות פותחות אם כן, בפני משפחת המנוח, אפשרות להתמודד עם טענות חברות הביטוח.

נותרה אם כן המסגרת הפרוצדורלית שבה יש לברר את התנהגות הרופאים והסוכנים.

השופטת דוחה את עמדת חברות הביטוח כי אין להתיר את הגשת הראיות אודות התנהגות רופאי וסוכני המבטחות משום שלא הועלתה כל טענה בהקשר זה בכתב התביעה המקורי.

כללי סדר-הדין נקבעו לצורך ייעול הליכי יישובם של הסכסוכים המובאים בפני בתי-המשפט ולצורך יישום עקרונות ההליך האדברסרי.

החלטות בית-המשפט בשאלות של ניהול הדיון משקפות איפוא הכרעה בניגוד הנוצר לעתים בין הצורך להקפיד על קיום כללים אלו, לבין ההכרח לקדם את הליך חשיפת האמת בסכסוך הקונקרטי.

התכלית הדיונית השזורה בהליכי הדיון האזרחי לכל שלביהם מתמצית במבחן הפלוגתאות שבמחלוקת: הצגתן, מיקודן, בירורן והכרעה בהן ... מבחן זה משמש כעקרון-על המופנה לשופט כדי שינחהו בהכרעות הדיוניות הניצבות לפניו.

מעתה תיבחן איפוא התנהגותו של בעל-הדין בנסיבות הרלוונטיות בראש ובראשונה על-פי אותה תכלית, דהיינו, עד כמה התנהגותו מקדמת את העמדת הפלוגתאות שבמחלוקת באמת.

"במצב הדברים שנוצר, שבו המחלוקת בין הצדדים נתגבשה והיא ידועה, ברי כי התניית הגשתן של ראיות העשויות לקדם את חשיפת האמת, במילוי הדרישה הפורמאלית של תיקון כתב-התביעה או הגשת כתב-תשובה, אין בה כדי לסייע להגדרת המחלוקות, או אף כדי לייעל את הדיון, והיא מיותרת".

בסופו של דיון, אישרה השופטת דורנר למשפחת המנוח להציג בפני בית המשפט את הראיות בדבר התנהגותם הפסולה של הרופאים והסוכנים מטעם חברות הביטוח ציון כלל ואררט, ואף חייבה את חברות הביטוח לשלם למשפחת המנוח הוצאות משפט עבור הדיון במחלוקת זו בלבד בסך של - 60,000 ש"ח.